לאן שטה רפסודת האבן?

אחת התמונות החזקות שייצר הסופר הפורטוגזי ז'וזה סאראמגו היא התמונה ששרטט ב"רפסודת האבן".סדק ההולך ומתרחב בין חצי האי האיברי מביא להתנתקות של ספרד ופורטוגל מאירופה,שהופכות לאי צף השט לו במרחבי האוקיינוס. התמונה של מדינה שוקקת חיים,הפועלת על גבי סוג של רפסודת ענק עוברת בימים אלה ממדפי הספרות,למדורי הכלכלה.פאטרי פרידמן גייס כשני מיליון דולר מקרן הון סיכון למימון ראשוני של סטרטאפ ייחודי שכולל הקמת מדינה צפה בלב ים. המיוחד במדינה הצפה הזו,שמתוכננת לעגון מול חופי סן פרנסיסקו, הוא שצורת השלטון תקבע בתחרות בין תושבים. התושבים יוכלו ליזום צורות שילטון אלטרנטיביות,ולהתחרות על היכולת להשליט אותן במודל שבו פועלים סטרטאפים.
היוזמה של פרידמן טעונה בסמליות מיוחדת בגין שתי נקודות מפתח בתעודת הזהות של פרידמן האיש.פרידמן הוא נכד של הכלכלן רב ההשפעה, מילטון פרידמן מאבות הניאו ליברליזם,וכלכלת השוק,וגם מהנדס לשעבר בגוגל. המפגש בין התרבות הגוגלית למורשת הקפיטליסטית של מילטון פרידמן אינו מקרי. יש הרבה מן המשותף בין שני העולמות האלה.
להאזין לשיח הרשת
מערך הזיקות בין המורשת הקפיטליסטית לתרבות הרשת נידון בהרחבה בספר של ערן פישר שיצא לאור לפני כשלשה חודשים : "קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית".
ספר בהוצאת "רסלינג" שהמילה "שיח" מופיעה בכל עמוד שלישי שלו, הוא בדרך כלל ספר שאין סיכוי שאבין מה כתוב בו.למרות זאת הקריאה בספר של פישר הייתה עבורי בהירה קולחת ומעוררת מחשבה. (שזה כמובן עדיין לא מבטיח שאכן הבנתי).
פישר מנתח את "שיח הרשת",מכלול הדברים שאומרים על תרבות הרשת ושתרבות הרשת אומרת על עצמה. המונח "שיח" בהקשר הזה אינו רק אוסף של "דיבורים" אלא מארג של פרקטיקות, אידיאולוגיות,ומלל המגדיר את המושאים והדמויות שאליהם הוא מתייחס. אפשר להמחיש את האמירה הזו המבוססת על ההגדרות של פוקו לשיח בעזרת הרכיבים הבסיסיים המרכיבים ציור קומיקס. בציור קומיקס יש בדרך כלל דמויות ויש בלונים של דיבור היוצאים מפיהם. הדרך הפשוטה להבין ציור כזה היא שהדמויות הם הרכיב החשוב שממנו יוצאים הדיבורים,שהם "רכיבים מסדר שני". הדרך הפוקויאנית להבין את המצב היא שבמידה רבה,בלוני הדיבור מכוננים את הדמויות ולא להפך-אופי הדמויות נקבע על ידי בלוני הדיבור.כלומר דמות האדם הנובעת משיח הרשת תהיה דמות אדם שונה מזו שנבעה מהשיח שהושפע מהעולם ה"פורדיסטי" העולם שהתגבש בעקבות עידן הטכנולוגיה שהסמל שלו הוא בית החרושת למכוניות של הנרי פורד.
איך בוחנים שיח רחב כל כך? לאילו שיחות צריך להאזין כדי לבצע מחקר כזה? מה תוחם את מושא המחקר הזה שנראה אין סופי.פישר בחר בדרך אלגנטית להתמודד עם הקושי המתודולוגי הזה-הוא מתמקד בקריאה של גיליונות כתב העת הכלכלי "ווירד" כתב עת המזוהה במידה רבה עם עמק הסיליקון ועם כמה מהנביאים שלו ובהם קווין קלי,העורך המייסד של כתב העת וכריס אנדרסון בעל "הזנב הארוך" ועורך הווירד כיום.

העולם על פי ווירד
העולם כפי שהוא מתגלה דרך משקפי הווירד הוא עולם אופורי מלא בפאתוס החוגג את העולם הרשתי המבוזר.
כפי שפישר מראה, הלקסיקון המתאר את נפלאות עולם הרשת נשען על אוקסימורונים כמו "המון רציונלי" או "חכמת ההמונים". אנחנו נזקקים לאוקסימורונים כאשר השפה שלנו מוגבלת ביכולת שלה לתאר דברים נשגבים. הרטוריקה הרשתית (בדומה לרטוריקה הקבלית) מרבה להשתמש באוקסימורונים כאלה כי לנגד עיננו מצויה תופעה הנתפסת כנשגבת.
העולם במרחב של הרשת הוא ,עולם שטוח נטול היררכיות שגיבוריו הם חנונים ממושקפים דמויי ביל גייטס, אנטי גיבורים נלהבים שלרוב לא למדו באופן מסודר והפכו את הקערה על פיה.אנטי גיבורים אלה מנהלים חיים חסרי גבולות בהם אין חיץ לא במרחב ולא בזמן עוד בין בית ופנאי ועבודה. הם יושבים בגראז' של ההורים ויוצרים את המהפכה הבאה תוך כדי לעיסת פיצה ב2 בלילה. בעולם הרשתי הזה אין עוד את הניכור עליו דיבר מרקס בין האדם לעבודתו-הניכור הזה נעלם עם היעלמות שקשוק המכונות הרעשניות והמכוערות של המהפכה התעשייתית,בעולם המסכים השטוחים,לעובד יש ברק בעיניים,התשוקה שלו מושקעת כולה בעבודה היצירתית שלו.החלוקה בין יצרנים לצרכנים מטשטשת,כולנו גם יצרנים וגם צרכנים.

Kevin Kelly at The UP Experience 2010,photo by Ed Schipul

כשם שהרבה מחשבים עם "שבבים טפשים" המחוברים ברשת, מגיעים להישגים גבוהים יותר ממחשב בודד החמוש במעבד על מתוחכם,גם עולם הרשת בה כל אחד מאיתנו הוא חוליה,נקודת סעף לא מתוחכמת במיוחד מניב את "חכמת ההמונים". העולם הרשתי כאוטי,מבנים קמים ונופלים במהירות. קלי מדמה את העולם הזה לעולם ביולוגי בו האבולוציה מכתיבה שינויים מהירים. למרות הכאוטיות לכאורה המערכות האלה רציונליות ומובילות לתוצאות הטובות ביותר. כאן נכנסת גם ההקבלה לכלכלה הניאו-ליברלית המאפשרת לשוק לווסת את עצמו ושואפת להסיר ממנו ככל האפשר את כבלי השלטון המרכזי והרגולציה. הרשת על פי קלי היא מנגנון דטרמיניסטי שהלך והבשיל ואינו ניתן לעצירה,קלי רואה ברשת התפתחות ביולוגית,וביקום כולו מעין מחשב על. ביקום הזה הכל מידע ומידע הוא יחידת ההמרה החשובה. גם האדם הוא סוג של מידע,וככזה ניתן להמרה או למיזוג עם הטכנולוגיה.

קפיטליזם בתחפושת
פישר מציג בשיטתיות את האופן שבו מצטירים החברה האדם והיקום בשיח הזה,ומראה כיצד השיח הזה הוא "שיח לגיטימציה" המספק הכשר לקפיטליזם שבמובנים רבים עוד יגרום לנו להתגעגע לקפיטליזם הישן והטוב. העולם הרשתי הלא יציב הזה הוא עולם בו אנשים נעים ממקום עבודה לאחר במהירות רבה,חוסר היציבות הזה משרת היטב את מי שמשקיע במיזמים השונים אבל לא את העובד שמאבד יציבות,ושימצא את עצמו בגיל 40 לא רלוונטי לצרכי המערכת שבמרחב שלה הוא נדד ממקום עבודה אחד לאחר. בעולם הרשתי ה"פנאי" שהיה בעולם הישן הופך למשאב,הרשת יודעת לגייס את שאריות הזמן הפנוי של כולנו ולהפוך אותן למוצר ממשי,הקשרים החלשים שלנו הם מוצר בעל ערך שאפשר לכמת אותו ולסחור בו,והמילים התמימות שאנחנו מוציאים מהמקלדת הם אבני הבניין של מנגנון שיווק אימתני .בעולם הרשתי העשירים נהיים עשירים הרבה יותר,והעשירונים הנמוכים יותר עומדים במקום.בין 1973 ל2000 ירד השכר הריאלי בארצות הברית ב10% ואילו מדד היצרנות עלה בעשרות אחוזים.כלומר המערכת למדה להפיק יותר מהעובדים ולשלם להם פחות.
שיח הרשת מסווה את האידיאולוגיה הקפיטליסטית המצויה ברקע שלו,בכך שהוא ממיר את היבטים החברתיים והאנושיים למושגים טכנולוגיים. טכנולוגיה היא לכאורה עניין ניטרלי שאין בו אידיאולוגיה,עניין של עובדות קשיחות. כאשר העובדות הקשיחות האלה מלוות במפעלים קולקטיביים דוגמת הקוד הפתוח וויקיפדיה,שהרוח הנושבת מהם משדרת עידן סולידארי חדש המתעלה מעל האינטרסים הקפיטליסטיים. פישר מציג את שיח הלגיטימציה הזה לא כסוג של מזימה מודעת ומתוכננת של אבירי הקפיטליזם אלא כמשהו המתפתח עם הקפיטליזם וצומח יחד איתו באופן אורגאני.

להתווכח עם הביולוגיה
כמי שבדרך כלל מחבב את תרבות הרשת הזו הקריאה בספר של פישר הייתה חוויה לא קלה.
זה לא הטקסט הראשון שקראתי המבקר את הקפיטליזם,ואפילו לא הטקסט הראשון שקראתי המבקר את קפיטליזם הרשת. הויכוח בין גישות חברתיות שונות אינו חדש,וגם לא קל למיצוי.קשה למצות את שיח הרשת רק בהיבטים הקפיטליסטיים שלו,ברקע מתרוצצות עוד אידיאולוגיות חלקן מצדדים אחרים של המפה הפוליטית. לא ברור שהקפיטליזם מייצג תמיד רוע צרוף, וקשה לדעת איך תשפוט ההיסטוריה את הכלכלה של ת'אצ'ר או של נתניהו שנשענה על הנחות ניאו ליברליות. המועקה שנוצרת מקריאת הספר של פישר לא נובעת מעצם החשיפה של האידיאולוגיה הזו,אלא מההבנה שהאופן שבו מתנהל השיח הרשתי הוא כזה שלא מאפשר לנו להתווכח עם ההנחות הקפיטליסטיות שלו –במילותיו של יורגן הברמאס המצוטט לקראת סוף הספר: החיים שלנו קורסים תחת "משקל הרציונליות של המערכות",הזיהוי ההדוק כל כך של שיח הרשת עם היסטוריה בלתי נמנעת ועם עקרונות ביולוגיים הופכות אותו למשהו שאינו נתון לויכוח. הסכנה הגדולה האורבת לרפסודת האבן של הנכד של מילטון פרידמן אינה ההתנגשות בקרחון,אלא העובדה שהיא לעולם לא תדע שהתנגשה בו.
http://youtu.be/XLDQ1gAzTWA

לפוסט זה פורסמו 8 תגובות הוסף תגובה

8 תגובות על לאן שטה רפסודת האבן?

  1. מאת הגר‏:

    אכן מדכא. אם הבנתי נכון הרי שגם התגובה שלי פה משרתת ומחזקת מנגנון אחר.
    אני לא יכולה לבטא תגובה אינטליגנטית, צריכה קודם לקרוא היטב ובכל זאת "בא לי" להתייחס לבלוני הדיבור המייצגים האמיתיים. יותר נכון לשאול:
    ההתרשמות שלי כתוצאה מהניסיון האישי שכל הסטטוסים, השיחות והפוסטים ברשת הופכים את האחרים לאובייקטים. כלומר אנחנו בעצם מפלחים חתיכות מאחרים ובהתאם תורמים רק פלח מעצמנו כדי לשרת שיח כזה או אחר. האם זה נשמע הגיוני והאם זה מתאים למה שנכתב פה?

  2. משתלב היטב,בספר הוא פחות נגע בתרבות הזו של הרשתות החברתיות אבל בעיני זו הרחבה טבעית של הטיעון,בסך הכל מה שאת אומרת נכון גם לצורות שיח אחרות,אבל משהו בעולם האינטרנטי הופך את השיח הזה למוצר שעומד בפני עצמו,וניתן לגלגול ולכימות לגמרי במנותק ממי שנושא אותו

  3. מאת הגר‏:

    ויש משהו שאולי יש בו סתירה, ההישגים של השיח ברשת נותנים תחושה חזקה של אחווה, כך זה למשל במיזמים חינוכיים שמטרתם לעודד קירוב בין אנשים ממקומות שונים, ולפעמים כמו שאותה תחושה חזקה של אחווה נולדת כך היא נכבית.
    כמו לכנות "אחותי", "אחי", אנשים זרים שתיכף תשכח. ואותו כימות וגיגול אולי תופסים את הרגע בלבד. ומה שבאמת נשאר מזה הוא שפייסבוק (איסיקיו פעם, גוגל, טוויטר) התחזק.

  4. מאת גיא‏:

    פוסט מרתק, כמו גם התחלת הדיון בעקבותיו. בהיותי בוגר ה-New School בניו יורק והיכרותי עם חלק מהנפשות המוזכרות בספר, החוקרות את העולם בעיניים פוסט-מרקסיסטיות, אני חושב שאולי כדאי לחזור לורייאציה על המקור, לעולם המושגים של "התודעה הכוזבת" ולהתייחס לשיח הרשת במנגנון המוכר לנו שתואר בפוסט כאל האידאולוגיה המנצחת של "בורגנות הרשת" – המעמד השליט. התודעה – שהפוסט מנסה לשחרר אותה מכבליה המושגיים – יכולה להשתחרר היום, לדעתי, רק בתוך המסגרת הקיימת. אני לא מאמין שניתן יהיה לעשות זאת מחוץ לפייסבוק (כמשל). מצרים היא אולי דוגמה אחת, שנעצרה אמנם, אבל אולי פיזרה ברוח את הזרעים שעוד ינבטו.
    בהצלחה לדור הבא.

  5. מאת הגר‏:

    גיא, אתה באמת מאמין שמארקס רלוונטי כאן?
    בכל מקרה מסכימה אתך שהרשימה המרתקת של אבי עוזרת לנו להשתחרר מ"מכבליה המושגיים" של המערכת.

  6. מאת צביה פיין‏:

    קראתי את הפוסט וכעסתי קודם על עצמי ואח"כ עליך אבי – כי לא הבנתי כמה וכמה דברים – אתה לא יכול לכתוב ברור? ואל תציע לי לקרוא את הספר – אין לי זמן! הנה כמה מהדברים שלא הבנתי:
    1. דרך אלגנטית להתמודד עם הקושי המטודולגי הוא לבדוק את הגליונות שלווירד? האם זהו המאפיין של שיח הרשת הנפוץ בקרב מכורי הפייסבוק?
    2. עולם אופורי, מלא בפאתוס החוגג את העולם הרשתי המבוזר? כן, הבנתי כל מילה, אבל למה הכוונה?
    וגם – שיח הרשת כתופעה נשגבת????
    3. הקטע המתאר את העולם במרחב הרשת (הצעירים שבגרז') 0 האין זה תיאור אוטופי, בלתי מציאותי בעליל? ככה הם כל יצרני וצרכני הרשת?
    עם זאת היו דברים שעשו לי שכל ואני מודה עליהם:
    1. שיח הרשת הוא כאוטי ובכל זאת מביא את האנושות להישגים הולכים וגדלים, וכך גם הקפיטליזם שכביכול יצר כלכלה כאוטית המתנהלת בעצמה ובכ"ז מביאה להישגים גדולים (כמה חבל שלא לכולם, אולי רק לאלה שבגרז').
    2. שיח הרשת מעצים את חסרונות הקפטילזם ולילדים שלנו מחכה עולם של נדודים וחוסר יציבות.
    3. אהבתי את הסוף שנותן גם תקווה – מפעלים קולקטיביים, סולידאריות – הומניזם?
    אז מה? אז כדאי שתכתוב יותר ברור.

  7. צביה
    לגבי הדברים שלא היו בהירים:
    1. גליונות ווירד משקפים את הדרך שבה שכבה מסויימת בחברה (עמק הסיליקון,קובעי מדיניות)מספרת את הסיפור של מה שקורה לנו,זה כמו ללמוד היסטוריה מגליונות דה מרקר פחות או יותר,זה ברור שהגליונות האלה לא מספקים מראה של החברה,אבל הם נותנים תמונה של המרקם החברתי שלנו דרך המשקפיים של שכבה חברתית מסויימת
    2. לגבי הנשגבות של שיח הרשת: מתפתח סגנון דיבור משיחי סביב מה שהרשת מביאה לנו,אין ספק שגודל התופעה מצדיק שימוש בשפה כזו,מצד שני זו שפה שמטיבה מקשה לשמר מבט ביקורתי על התופעות
    3. הצעירים בגרז' רחוקים מלייצג לא את המסות וגם לא את פורצי הדרך,קראתי פעם סטטיסטיקה לגבי גילאים של מנהלי חברות סטרטאפ שהצליחו והיתה שם שכבה גדולה מאוד של אנשים שקרובים יותר לגיל שלך מאשר לגיל של הילדים שלך,הצעירים בגרז' הם חלק מהמיתוס שהשיח הזה מטפח,פעם כיכבו במיתוסים שרירנים כמו הרקולס,והיום חנונים כמו ביל גייטס.
    דווקא אני מרוצה מחוסר הבהירות-כשאני כותב ברור אף אחד לא מגיב

  8. מאת דנה פאר‏:

    היי אבי, הגעתי לכאן עכשיו במקרה כי תרגמו את הפוסט שלך לאנגלית ואני עומדת להעלות אותו, והצחיקה אותי ההערה האחרונה שלך לצביה ("כשאני כותב ברור אף אחד לא מגיב"). אף פעם לא חשבתי לנסות לאמץ את הטקטיקה המסוימת הזאת בבלוג שלי, אבל אולי באמת כדאי… 😛

השאר תגובה